<h1>לקוטי ספר הדין לרבינו יהודה אלברצלוני סימן ע"ח</h1>
<h2>דף סד.</h2>
והא דאמרי [קידושין ע"ג ע"ב] נאמן בעל המקח לומ' לזה מכרתי ולזה לא מכרתי אימתי בזמן שהמקח בידו אבל אם אין מקחו בידו הרי הוא כשאר כל אדם. וכן נמי שליש בזמן שאין השלישות יוצא מתחת ידו הרי הוא כשאר כל אדם ודינו כעד אחד וחייב הנתבע שבועת התורה. ודוקא כשאין בו צד בעל דין כגון שאומ' המוכר אני המקח היה לפני וראובן נתן לי הדמים תחילה ובא שמעון ולקחה מלפני או שאמר אני נתתיה לראובן ובא שמעון וחטפה ממנו. וראובן אינו תובע כלום לבעל המקח אלא תובע לשמעון בזה בעל המקח מחייב שבועה שדינו של בעל המקח כעד אחד. וכן נמי שליש שאין בעל דין מתרעם עליו בכלום כגון שמסר שלישותו לראובן כמו שהיה נודע ובא שמעון וחטפה מראובן ומעיד השליש כי ראובן מסרו ובא שמעון וחטפה ממנו ושמעון אומ' לא כי אלא לו מסרה אותה ושניהם אין להן עליו תרעומת. וזה השליש מחייב שבועת התורה לנתבע. זה הדרך [של] הרב ר' יהודה ז"ל דכי אמרינן בעל המקח ושליש כשאר כל אדם ומחייבין שבועה לנתבע היכא ששניהן מסתלקין מעליו ואין להם שום תרעומת עליו.
